קפריסין היא פשטות מהסוג שכבר לא רואים הרבה. קרובה, מוכרת, אבל בכל פעם מרגישה אחרת.
יש בה ים כחול מהסוג שחודר לעיניים, ריח של עצי אורן באוויר, וכפרים קטנים שבהם החיים מתנהלים לאט, כאילו הזמן לא ממהר לשום מקום.
האנשים חמים, בלי מאמץ. תוך כמה דקות אתה כבר עם קפה ביד, מתיישב עם מקומי שלא מכיר אותך – אבל מדבר איתך כאילו גדלתם יחד.
חופים רחבים, הרים בפנים, אוכל ביתי שלא מנסה להרשים – רק להיות טעים באמת. זיתים, גבינה, לחם חם, כוס יין פשוטה בשקיעה.
בין השקט של הכפרים להמיה של הערים, קפריסין מצליחה לשמור על איזון – בין מזרח למערב, בין חדש לישן, בין געגוע למשהו מוכר לבין גילוי של משהו אחר.
זאת קפריסין – לא מקום שמטיילים בו בקצב מהיר, אלא כזה שפשוט נשארים בו קצת יותר ממה שתכננת.
קפריסין היא פשטות מהסוג שכבר לא רואים הרבה. קרובה, מוכרת, אבל בכל פעם מרגישה אחרת.
יש בה ים כחול מהסוג שחודר לעיניים, ריח של עצי אורן באוויר, וכפרים קטנים שבהם החיים מתנהלים לאט, כאילו הזמן לא ממהר לשום מקום.
האנשים חמים, בלי מאמץ. תוך כמה דקות אתה כבר עם קפה ביד, מתיישב עם מקומי שלא מכיר אותך – אבל מדבר איתך כאילו גדלתם יחד.
חופים רחבים, הרים בפנים, אוכל ביתי שלא מנסה להרשים – רק להיות טעים באמת. זיתים, גבינה, לחם חם, כוס יין פשוטה בשקיעה.
בין השקט של הכפרים להמיה של הערים, קפריסין מצליחה לשמור על איזון – בין מזרח למערב, בין חדש לישן, בין געגוע למשהו מוכר לבין גילוי של משהו אחר.
זאת קפריסין – לא מקום שמטיילים בו בקצב מהיר, אלא כזה שפשוט נשארים בו קצת יותר ממה שתכננת.